עמוס לי

תוהה מה לעשות בהתנסות זה משהו ששואב אותי ומלחיץ 

אני צריכה להוכיח את עצמי וקשה לי עם כל ההורמונים וההתחלה חדשה בגן חדש . 

בא לי שיעבור הזמן ואגיע שוב לפגישה השבועית עם המטפלת

אני צריכה את המקום הזה כמה שקשה לי להחשף אבל היא נותנת לי כוחות . היא חיובית מידי בדעה שלה כלפי ויש בעיני משהו שקרי בכך

לכן איני מאמינה לה . היא מאוד חמה במילותיה למרות הקרות שלי 

פעם אחת שמעתי אותה ואת בעלי מדברים ומשהו בשיח היה חברי

שגיב מאוד מחובר ואמיתי איתה באופן אותנטי ואילו אני מאוד רשמית

אני מפחדת לאהוב אותה , מפחדת להקשר 

אני מרגישה שאני מאוד מתנשאת וסנובית 

למרות שאני מאוד מעריכה אותה אבל יש לי קטע

לשמור על הגבולות לא כי אני רוצה בהן אלא כי אני מפחדת 

לעבור אותן . 

לאחרונה בקשר איתה אני מרגישה מאוד מרוחקת למרות זאת באופן פלאי אני כן מצליחה לשתף למרות שיש בי הרבה קולות שמתביישות או שופטות . אני מרגישה כאילו אני באה לרופא לבדיקה חושפנית כדי להרפא וברגע שמסתיים , אני רוצה לברוח מהר 

אבל היא מחבקת ואני כמו בול עץ . אני יודעת שאני צריכה חיבוק

אבל אני משהו בתוכי מסרב לקבל אותו בכל זאת אני משלמת לה כסף בכדי שתהיה שם והיא עושה את תפקידה כמטפלת מנסה להאיר לי ולחזק . 

חשבנו לקנות לה מתנה לחג . מגיע לה היא נותנת המון מעצמה והצליחה לתת לנו לרצות לקבל ממנה את הכלים . היא זמינה ואכפתית 

אבל לי אישית לא נעים...כלומר מתביישת לולא שגיב לא הייתי מעיזה

המכתב זה התפקיד שלי חשבתי להודות לה בלב פתוח אבל מפחדת יותר נכון מתביישת

בכללי אני מנסה להיות אמיתית ופתוחה איתה בכל הקשור לחיי

אך לא מרגישה בנוח לדבר על הקשר שלי ושלה לא שיש על מה...אבל יש דברים שמעניינים אותי בה או כשכעסתי עליה בעבר...יש דברים שהייתי רוצה לשאול . 

זה בסדר שזה ככה יותר נוח  והלוואי שזה היה מה שמזיז לי

יש כלכך הרבה...